אבל את מרגישה שזה לא מתרחש, שלא מעריכים אותך, שלא מחמיאים לך על עבודתך, מעשייך, מחשבותייך, על התרומה הברורה שאת מעניקה למקום. אז למה הפער הזה קורה בין נשמתך למציאות?

בידקי עם עצמך האם ביטאת באופן ברור שאת מבקשת הערכה והכרה מסביבתך? למה לא עשית זאת? כי איזשהו מורה רוחני אמר לך להישאר צנועה? קטנה? מצומצמת?

בואי תתרחבי מעבר לעצמך בהכרה שלך, בקשי הכרה והערכה, בצניעות בחוכמה, אבל בקשי אותה  מהסביבה – כי את ראויה להכרה זו.

שחררי את הגרון, ודברי את מה שאת מבקשת, רק לשמור בלב דברים שאת רוצה, ולקוות שמישהו יקרא את מחשבותייך, זה לא מספיק.

דברי אהובה, דברי, תגידי מה את רוצה!.