מה עושה אישה שהתעוררה אל יופי נשמתה אל עוצמת יכולתה להעניק וליצור ובו בזמן היא בהכרה חדה של חדרי החושך שלה של הבדידות הקור העצב הנפרדות?

מה עושה אישה שהתעוררה לאהבה הגדולה לתשוקה שבחיים ובאותה נשימה היא חשה על בשרה החשוף את הקנאה השנאה הנקמה ותחושת הנטישה?

מה עושה אישה כזו, הרי היא לא תוכל לנצח לנוע בין שני הקטבים של החיים, כהומלסית של הנשמה, ההכרה שלה חדה עד בהירות.

היא יודעת שעליה לנוע במעגל שלם, היא יודעת שכול שנותר לאישה שהתעוררה והכירה באור ובחושך, לאחד ולהתייחד למעגל אחד ולרפא.

אדגיש זאת שוב, כול שנותר לאישה שהתעוררה לעשות אחרי שהשלימה סיבוב שלם של נשימה מלאה הוא  - לרפא.