כך החברה עיצבה אותנו, שהאושר שלנו יהיה נתון בידיה, שנעבוד לפי הכללים שלה, בדרך זו יהיה לחברה קל להשליט עלינו סדר, לישר אותנו בקו אחיד, כך החברה בוחרת שלא להסתבך בשאלות שמבקשות בדיקה יותר מעמיקה ולמצוא להן פתרון, כי לעיתים קרובות אדם מבקש אושר בדרכים קצת שונות מהמקובל בחברה, וכשהוא לא מקבל מענה אורו הולך ומתמעט עד שהוא כבה ומת אט אט, והתשובה לכך תהיה: ככה החיים..

התחברי לרגע לנשמה שלך, ותגידי לי בכנות ללא פחד מפני דחיה, מה מאיר את הנשמה שלך?

אז למי שייך האושר שלך? אולי את סוף סוף מוכנה להחזיר את האושר בחזרה אליך, החזירי אליך את רסיסי האושר שלך מאלו שמסרת להם אותם בטעות: מהחברה, מהמשפחה, מהבוס בעבודה והעבירי לידייך, עשי זאת לא מתוך זלזול בחברה או בסביבה ולא מתוך יהירות או חוסר הקשבה, ההפך - את פועלת מתוך כך שההקשבה עכשיו היא יותר פעילה ועליונה, היא מחוברת לקול הנשמה שלך שיודעת את מה שנכון לה.

זוהי הקשבה לעצמך, לצרכים שלך, למה גורם לך לחייך, להרגיש שמחה, אוהבת, חיה, נושמת, את לוקחת את מלוא האחריות של האושר אליך, ומפסיקה להטיל אחריות (וגם אשמה) על האחרים.

זה לצאת מחדר חושך אל האור, לצאת מאפלה אל זוהר החיים. אף אחד לא יכול להגיד לך איך לחיות כדי להיות מאושרת, רק את לעצמך - עשי זאת על ידי גילוי האמת של ייחודיות נשמתך ואז פעלי לפי האמת והגילוי שנחשף לליבך ללא היסוס או מעצור.