להתייעצות או קביעת פגישה אנא מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

מעגל נשים לקראת לידה

המילים הבאות מגיעות ממטופלת יקרה שלי שהחליטה לערוך לעצמה ערב מעגל נשים לקראת לידה, בערב הזה היא רוצה להודות על כול החסד שהיא פגשה בדרך ...
מקווה שתמצאו במילותיה השראה וחיזוק !!

 

 

 

הרעיון לארגן לעצמי או לעצמנו (לי ולילדים שבדרך), מין ערב לקראת הלידה התחיל בעצם ממקום מאוד פשוט של הצורך להודות. לאו דווקא למישהו מסויים, אלא רצון להודות על המקום בו אני נמצאת היום אחרי משהו כמו שלוש שנים של ציפיות ותקוות. מקום, אשר עבורי, איננו ברור מאליו כל יום מחדש.

אחר כך, תוך כדי המחשבות על הערב, הבנתי שמה שאולי אני באמת זקוקה לו כרגע הם כח וחיזוק להמשך הדרך, הלידה עצמה וכמובן מה שיבוא אחריה.

אז למה ערב נשים? יכול להיות שבכלל לא צריך להסביר, אבל במהלך הדרך הלא קצרה שעברתי בשנים האחרונות, במקביל לפרוצידורות הרפואיות והמעיקות שלוו בעיקר בנוכחות גברית, בדרך כלל מאוד פולשנית ומאוד לא אישית.

מצאתי את עצמי נפגשת עם כל מיני נשים, רוחניקיות כאלה, שהיו להן כל מיני תובנות לגבי ולגבי הדרך שלי, לפעמים לקח לי זמן להבין מה היה התפקיד שלהן עבורי. אבל תמיד יצאתי בתחושה שיש משהו בקשר בין נשים שעשוי להיות מאוד מחזק ומרפא.

היתה הדס מירושליים, אם חד הורית שניחנה בכוחות ריפוי מיוחדים, כך סיפרו לי, עליתי אליה לירושלים ביום הכי גשום בשנה, כך יצא, כדי שתיצפה בכפות רגליי ותרפא אותי דרך המגע החכם הנדיב ומלא הכוונה שלה.

 בביתה הפשוט שתינו כוס תה עם נענע וטעמנו מעמול טעים שהיא הכינה, היא סיפרה לי שהיא רואה במפגשים עם נשים שמתקשות להיכנס להריון שליחות כבר 20 שנה, שלמדה את התורה מאמה שלמדה אותה מסבתה. היא לא היתה מוכנה לקבל עבור הטיפול בי שום תמורה.

אחרי מישוש מלא כוונה, כבר אמרתי, של כפות רגליי, שיחה על החיים, על זוגיות, על ילדים ומשפחה, היא  אמרה שהיא רואה שהכל אצלי טוב ושזה פשוט יקרה מתישהו.

לפעמים הייתי צריכה רק לשמוע את האמת הפשוטה הזו.

היתה הטטא הילרית, שאמא שלי לקחה אותי אליה, במושב בשרון, היא טענה שהיא מתקינה אצלי מעין ״תוכנות״ של מסוגלות וחשיבה חיובית, כאילו אני מחשב.

בסיכומה של הפגישה שלנו היא ציינה שבסך הכל חסרה לי אמונה בנשיות שלי, אחרי ששמעה שבגיל 16 כבר רכבתי על אופנוע, שהייתי השליחה היחידה של הפיצה באזור, מהבודדות בחוג הכנה לצהל, מדריכת לוחמים ומפק"צית בעיקר של בנים בבהד1 וגם היום האשה היחידה בועד המנהל של עמותה, הרבה סביבות גבריות שאולי מפריעות לדברים אחרים להתרחש.

יצאתי ממנה במחשבה שאולי יש משהו במה שהיא אומרת ועלה בי זכרון ילדות בו ניסיתי לעשות גלגלון (הצד הנשי שלי) על סקייטבורד שהיה לי (הצד הגברי שלי) – שילוב שנגמר בזעזוע מח קשה.

אולי זו היתה סיבה טובה נוספת עבורי לארגן את הערב הנשי הזה, להמשיך את הקו ההוא של הלגיטימיות להיות אשה, להקשיב לצרכים ולקולות הייחודיים לי, להעזר בכח של נשים אחרות בסביבתי ולא לנסות כל הזמן ליישר קו לכל מיני סטנדרטים גבריים. אולי.

הטטא גם הדגישה כמה פעמים שילדים הם לא מטרד ולא משהו שעלול להפריע לדברים אחרים בחיים כמו קריירה, תחביבים ומימוש עצמי כפי שאולי קיבלתי את הרושם ממקומות שונים בחיי. חשבתי לעצמי שאני רוצה להאמין ובבוא העת גם להוכיח שזה נכון.

היתה מדקרת אחת, של קופת החולים, שאמרה כל הזמן שהרחם שלי קר (לא כל כך ידעתי מה אני אמורה לעשות עם האבחנה הזו חוץ מלהצטער שאני לא יכולה להכניס אותו למיקרוגל).

אבל היא אמרה שכשהתינוק שלי יהיה מוכן - הוא יגיע. גם חשבתי לעצמי כאילו הוא בתהליך בישול איפהשהו ואני בינתיים מחכה פה עד שהוא יהיה מוכן... אולי היא צדקה.

היתה שוהם מהפאנג שווי, שאמרה ששום תינוק לא יבוא לבית ההוא (הבית הזה לפני השיפוץ) שאנחנו חיים על מזוודות וצריכים להכות שורש כדי להצליח, היא אמרה שכלב זה נחמד אבל זה לא כמו ילד. כשסיפרנו לה שגם את גאנדי הבאנו כי שמענו שלגדל בעל חיים עוזר לקדם את המטרה.

אפשר להגיד שלשוהם היה לה חלק במהלך השיפוץ שעשינו, כי כשההורים של עומר חשבו שקיבלנו מסר מהעולם של רוחות הרפאים (זה מה שאיתן, אבא של עומר, חושב על הפאנג שווי) הם הסכימו ועזרו במהלך.

היתה איזו מתקשרת שעומר הלך אליה, היא אמרה שהיא רואה שאני עובדת מגיל 15, יותר מידיי שנים ושאני צריכה קצת לנוח. היא המליצה לקנות שתי אבנים מסויימות של אנרגיות ולהניח מתחת לכרית, יום אחרי כן הן כבר היו שם.

ישנה אוריה, המדקרת הרוחניקית שלי, שעזרה לי למצוא בעצמי את האמונה שזה יקרה, לא ידוע מתי ולא ממש תלוי בי, אבל בטוח שכן.

היא הצליחה לפקס אותי במה שחשוב באמת ולימדה אותי איך לא להתרסק אחרי כל סיבוב לא מוצלח, להיות ולהישאר אופטימית. וכך היה.

וכמובן, תמיד היו החברות ואמא ואחותי, שידעתי גם אם הן לא שואלות ספציפית על התהליך (ואת זה, אגב, תמיד הערכתי מאוד) שהן דואגות לי ואני יקרה להן.

כמו שאמרתי, במסע הזה גיליתי את הכח של הנשים שמסביבי.

אני באמת מאמינה שמה שהוביל למקום בו אני נמצאת היום, לא היתה רק פרוצידורה רפואית טכנית היה שם הרבה מעבר, כמו תמיכה נשית, בשלות שכנראה הייתי צריכה להגיע אליה, כוונה נכונה וניצוץ שמיימי אחד.

מעגלי נשים בכלל וכאלו לקראת לידה היו בעבר התכנסות נפוצה, מטרתם להעניק כח ליולדת  לקראת הלידה, כמו רשת תמיכה, שתוכל להיזכר בהן ובחוכמתן ברגעים הקשים והכואבים של הלידה וגם אחר כך, להרגיש ביחד, אף פעם לא לבד, מן שותפות גורל.

אני רוצה להודות לכן שבאתן להיות איתי הערב. תודה.

פרסום ראשון :09/10/2013 20:06:39
עדכון אחרון :26/12/2019 11:53:54