להתייעצות או קביעת פגישה אנא מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

המורה והמורה מה אתם עושים פה?

*כשהתלמיד מוכן המורה מגיע.
*כל תלמיד הוא גם מורה, וכל מורה הוא גם תלמיד.
 
 
 
 
 
המילה דוקטור בלטינית, פירושה מורה.
 
שני סיפורים על מורים, בלי מוסר השכל...
 
מאסטר שו, סיני מיני בן ארבעים, היה המורה שלי לקונג פו שאולין עת למדתי בסין רפואה סינית. איש רגוע, נעים הליכות, חייכן נצחי. את לימודי הקונג פו הוא למד עוד בילדותו מסבו ואביו, לפרנסתו עבד בתחנת הרכבת באזור מגוריו בעיר האנגזו.
 
מידיי בוקר היינו מתרכזים לאימון בוקר בקונג פו כל הקבוצה, שרוב חבריה כמובן היו סינים, ברחבת הקניון האזורי על משטח בטון אספלט שחור שבקיץ רתח מתחת לרגלינו.
 
בסופי שבוע האימון היה מתארך, מאסטר שו לא היה מוותר, הוא היה מפציר בי בסינית כמובן אבל תמיד הבנתי את דבריו: " אוריה, מקל" כלומר אוריה קחי את המקל ותתאמני בקאטה (קאטה זה שם של תחילת תרגיל בקונג פו), או "אוריה חרב" כלומר אוריה קחי את החרב ותתאמני על הקאטה.
 
מאסטר שו היה מלמד אותנו הבנות איך להתחמק מאחיזה לא רצויה, אם חלילה נותקף ברחוב בידי זר, מחט עוזרת ברפואה סינית, וחרב עוזרת ברחוב, כך הוא טען.
מאסטר שו הינו לא רק מורה, אלא גם אישיות.
 
בשנה שבה ביקרתי בסין ללמודי רפואה סינית, היה קיץ חם לח ודביק, יותר ממה שאנו מכירים בארץ, למזלי הרב אני חיה במזרח התיכון, כך שהיו לי מספיק שנים להתרגל ולתרגל אגלי זיעה מלוחים של עונת הקיץ.
 
החום היה מעיק ובלתי נסבל, היינו מתחילים אימון קונג פו בשעה רבע לשש בבוקר, וכל זאת על מנת להרוויח שעות צל ובריזה חמימה.
 
באחד הבקרים הקייצים התחלנו אימון, עת התארגנו ברחבת הקניון המוצלת חלקית, לצידנו התארגנה קבוצת נשים נוספת שגם באה לאימון הבוקר שלה, וגם הן כמונו רצו להרוויח את המקום המוצל.
 
המורה שלי, מאסטר שו לא אהב את הרעיון  שהן מתאמנות לידנו ו"גונבות" לנו את הצל, וכך תוך כדי התירגול שלהן והתירגול שלנו, הוא בעט בעיטה מדוייקת להפליא בחרב הטאי צ'י של אחת הנשים המתאמנות, מבלי לפגוע באישה פיזית, והעיף את החרב באוויר עד שהחרב נחתה ונחה על משכבה בשלום על האספלט. בהחלט זה היה תרגיל מרשים.
 
ואז והוו וו הו הו..מה שהלך שם, מכות חרבות מתעופפות באוויר, סלטות, תרגילים סודיים ואפלים שלא השתמשו בהם כבר אלפי שנים...טוב נו כמעט, סתם נסחפתי בהשראת הסרט "גיבור" , אבל בהחלט היו צעקות דחיפות קלות וקללות בסינית שטוב שלא הבנתי את פירושן.
 
אני לקחתי צעד אחורה, הבטתי במורה שלי מאסטר שו שברגע אחד הפך מאל עליון לבן תמותה, ותהיתי ביני לבין עצמי איפה כל מה שמלמדים בקונג פו, שאנו לא תוקפים רק אם יש צורך וסכנת חיים אמיתית, שמורה בגלל עוצמתו לא מתגרה בתלמיד, ויותר מכל לא היה ברור לי למה הוא תקף את אותה אישה, הרי הצל הוא של כולם?
 
בעודי מתבוננת וחושבת מחשבות של שלום עולמי, בחוץ הצעקות התגברו והחום לא תרם להבאת שקט ורגיעה למזרח הרחוק. חשבתי באיזו נקודה אפשר לדקור ברפואה הסינית לצורך הרגעת הרוחות.
התבוננתי במורה שלי מאסטר שו באכזבה מסויימת, איך נפלו גיבורים?
 
ואז הבנתי, הגיעה הערה (מלשון התעוררות) : המורה שלי הוא רק בן אדם. הוא לא אל מושלם, גם לו יש מעידות וגם הוא מתחלק ומחלק פה ושם בעיטה לא צפויה, ושהמושלמות הייתה רק בעייני, ושבדרך כלל הוא איש מוסר והגינות, ושגם לו מותר פעם אחת להרחיב את גבולות האישיות שלו. יכולתי לראות אותו לא רק כמורה, אלא גם כתלמיד שיש לו מה עוד ללמוד.
 
לפתע התחלתי לצחוק צחוק מתפרץ, הרגשתי פתאום כמו בסרט והייתי בלי ספק הגיבור(ה)..
 
ולגבי הסיכסוך בין החבורה שלנו לחבורת הנשים, לא יאומן, למחרת הכל נשכח כלא היה והם שבו לדבר ולצחוק כאילו כלום לא התרחש יממה אחת קודם, ההיה או חלמתי חלום?
 
על המורה להיות שלם אך לא מושלם:
שלושה תלמידים נפגשו על אם הדרך,
אמר האחד: "המורה שלי יודע לדבר עם חיות".
התרברב השני ואמר: "המורה שלי יכול לקרוא מחשבות של בני אדם".
הקשיב השלישי ואמר "המורה שלי כשנותנים לו פרוסת לחם הוא אומר תודה, כשהוא מפנה מקום לאדם אחר הוא אומר בבקשה, ובמידה ופגע במישהו הוא מבקש סליחה, אני חושב, שהמורה שלי הוא בן אדם".
 
 
פרסום ראשון :10/02/2009 16:03:14
עדכון אחרון :25/07/2016 10:42:08