להתייעצות או קביעת פגישה אנא מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

השריטה עושה את ההבדל (סיפור)

כולנו דומים,
השריטה עושה את ההבדל.
האומנם?
 
 
לאחר אין ספור כרטיסי ביקור שהדפסתי בעבר, החלטתי הפעם לא להדפיס כרטיס ביקור שעולה יקר, כי יש לי איזושהי שריטה קלה שכול כמה זמן אני חייבת להדפיס כרטיס ביקור חדש, כי עכשו לעומת לפני חודש, כך אני טוענת, יש לי הבנה חדשה על מהות היותי מרפאת, והכרטיס הישן כבר לא מבטא עתה את הוויתי כראוי .
 
אכן יש בזה פן יפה של יכולת התחדשות והשתנות עצמית, הכרה בכך שאנו בהתהוות גומלין, אמר נזיר בודהיסטי גלוח ראש וחייך לעברי, ואי תקיעות בתדמית, משמע אין אני,אולם שלמה ארצי הופיע לפתע עם הגיטרה וביקש לדעת: כמה זה עולה לנו , ואם זה באמתעקרוני הצורך להדפיס כרטיס ביקור חדש.
 
בטח עקרוני,השבתי, הכרטיס ביקור הוא עבורי מיני מניפסט שלי!
הפעם כדי לחסוך בעלויות הלכתי לבית דפוס קטן וצנוע בעלויותיו, שם הדפסתי מלל סטנדרטי בצבע שחור על גבי נייר לבן.

לאחר כמה ימים שבתי לבית הדפוסעל מנת לקחת את הכרטיס המודפס.התבוננתי בכרטיס ביקור, כשריח הדיו הטרי נודף ממנו והוא  היה נראה לי יותר כמו מודעת אבל מאשר כרטיס ביקור,הבטתי שוב בכרטיס ביקור והבנתי שמה שחסר לי זה צבע, ואולי גם פרח וקצת נוצצים כמו שאני אוהבת.

אז לקחתי את צבעי האקריליק שלי, ואת המכחול והתחלתי לצייר פרחים בצבע ורוד על הכרטיס ביקור.
אהבתי את מה שיצא.
זאת אני - חייכתי לעצמי !
אף אחד לא יכול לתרגם אותי כמו שאני את עצמי.
לקחתי את הנצנצים בצבע זהב ופזרתי אותם על גבי הפרח הורוד.

יום אחד נכנס לחנות בה עבדתי בחור צעיר, במקצועו מעצב תעשייתי, ביקשתי את דעתו על הכרטיס,ואיזו קטילה זו הייתה.

בין הדברים שנאמרו: זה נראה לא מקצועי, אפילו ילדותי, זה נראה לא מושקע, מה הקשר בין הפרח למקצוע הייתי מצפה לראות מילה בסינית.
הקשבתי ללא אגו לדבריו, הרי אני זו שביקשתי את דעתו, מה יש לי להפגע? חוץ מזה זו אכן דעתו, אך חשוב יותר מהי דעתי.
התבוננתי בכרטיס, נכון זה נראה קצת חובבני, בהחלט לא "מקצועי" ועדיין מזכיר קצת מודעת אבל אבל...
האם זה כ"כ נורא?
והנה הפער -

אם אני הולכת בדרך החשיבה המערבית, אז יש כללים קבועים של טקסט, ציור ומניפולציה חשיבתית, איפה למקם כול דבר על מנת לעבוד על התת מודע של הלקוח, איך לגרום לו להתאהב באשליה של בת דמותי, מספיק מבט חטוף בפרסומות העמוסות בעיתון על מנת להפנים את המסר...

ואם אני הולכת בדרך החשיבה הטאואיסטית שהיא בסיסה של הרפואה הסינית שאני עוסקת בה, הרי שחוץ משמי ומספר טלפון שום דבר אחר לא צריך להופיע, כי באומנות הטאואיסטית החלק הריק בציור,הוא המשמעותי.

ואם אני הולכת על פי דרכי, כששירו של פראנק סינטרה מתנגן ברקע, הרי שלא משנה מה אעשה, כי אם אעשה את מה שאני - ההצלחה תגיע.

והדבר השלישי או הרביעי, כבר הפסקתי לספור, אומר שמה ששלי יבוא אלי ומה שלא שלי גם אם אעשה שמיניות באויר-הוא יחמוק ממני.
לומר שלא משנה מה אכתוב אצייר אבטיח בכרטיס ביקור, אם הטאו שלי לטפל, זה יקרה בכול מקרה בעזרת או ללא עזרת הכרטיס ביקור, הכרטיס ביקור הוא תיקון קוסמטי,
ותו לא.

החלטתי לתת לכרטיס ביקור שלי עוד הזדמנות, האמת זה לא רק בגלל שאני עדיין מאמינה בו, אלא גם בגלל שיש לי ממנו המון ומיחזור זה דבר חשוב, והנה ההפתעה מגיעה
כמעט כול אחד שחילקתי לו את הכרטיס התפעל ממנו.

זה היה בחור שהוא רופא קונבציונלי, בחור אחר שעובד בסופר – כאשר הוא עוד הוסיף שזה "ממש מתאים לי הכרטיס לאישיות", מורה שלי מחטיבת ביניים והגדילה לומר מישהי שעוסקת באנתרופוסופיה, שזוהי דרך חיים מסובכת להגדרה אך מעריכה ומוקירה היא את פשטות האומנות הטבעית ולא ממוסחרת, שהיא לא מכירה אותי אך היא ראתה את כרטיס הביקור שלי והוא מהמם !
 
להקשיב,זו תכלית העשיה,מה האדם שמולך מבקש, לאן הוא רוצה להגיע, באיזו דרך הוא בוחר לבטא את עצמו ולעזור לו להגיע לשם בעזרת הכלים שיש לך.

במקום לנסות לקחת אותו לאותם מקומות מוכרים שכולם היו שם קודם, ולהבטיח לו: אחי , אם זה עבד להם זה יעבוד גם לך! בוודאות השמורה ליפים ולאמיצים.

איפה הביטוי האישי? לאן הוא נעלם בימנו? פעם בבי"ס יסודי כתבנו את הנושא האישי –עבודת סוף שנה בכתב ידנו, היום אנו מדפיסים במחשב, למה? לאן נעלמה היצירתיות?
 
אני זוכרת באיזו התרגשות כתבתי את הכותרות בנושא האישי עם הטושים הזוהרים, ואיך השקעתי בכתב ידי,ובתמונות שהדבקתיליד כול משפט, וזאת בכלל לא נוסטלגיה מתקתקה שנשמעת לי כמו "פעם היה יותר טוב" אני מתכוונתבכלל לערך פנימי שמתרגם עצמו לחשיבה ועשיה.

נכון שהכרטיס לא היה שיא המקצועיות, אבל יש בו את טביעת הנשמה שלי, אפשר ממש לחוש אותיכשמביטים בו, ונכון שעוד זמן מה אדפיס כרטיס חדש, אבל אז זה לא יהיה בגלל שהשיטה ניצחה, אלא בגלל השריטה, נו אתם יודעים....השריטה.
ושלמה ארצי שוב מופיע ומבקש להזכיר ש:
אם לא נאט,
לא נקשיב,
לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשה.
 
היו אמיצים לבטא את הוויתכם כרצונה!
 
פרסום ראשון :22/03/2008 10:35:08
עדכון אחרון :25/07/2016 14:09:18