להתייעצות או קביעת פגישה אנא מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

רוח הדב (סיפור)

מי מסתתרת מאחורי המסכה
חתולה מפלצת או שאמנית אינדיאנית?

חג פורים מזווית אישית.

 

 
 
 
 
 
 
השבוע חל חג פורים, ולא היה לי ממש מצב רוח להתחפש השנה, כול האנרגיות הכבדות שלהשנה שחלפה חילחלו אל תוכי. "אין השראה" אמרתי, ופטרתי את עצמי מחובת ההתחפשות בחג.

עסקים כרגיל, יום שלישי בבוקר חג פורים אני עובדת במשרה הרגילה המשמימה, חברתי שירן באה לבקר אותי,היא רגילה בכול שנה לראות אותי באה מחופשת לעבודה, על כן היא הייתה מופתעת לראות שלא התחפשתי.

"למה?" ,היא שאלה בפנים ענוגות, "ככה" ,עניתי , "אין ממש סיבה" וחששתי ששירן שהיא אם טריה בישראל תפלוט את התשובה השגורה והמעצבנת בפי כול אם בישראל ש: "ככה זה לא תשובה", אבל היא לא אמרה. אני חושבת שהיא קצת התאכזבה.

גם נעמה חברתי התקשרה אלי נרגשת ואמרה, "את יודעת למה התקשרתי אליך?"
"למה?" שאלתי, והיא ענתה: "כי עכשו עוברת מישהי עם מחושים כמו שאת היית הולכת איתם בפורים ,תגידי", היא ממשיכה בשצף, "למה את מתחפשת השנה?".
"לכלום" עניתי .                  
"לא את חייבת להתחפש" ,נעמה ממש התחננה.
"לא ממש בא לי", אמרתי ביובש.
"את חייבת", היא אמרה בחיוך ובאהבה .
 
 אותי זה לא שכנע. לי ממש לא התחשק. מותר לי לקחת שנת שבתון מחג הפורים.
המשמרת בעבודתי הסתימה, החלטתי ללא מצב רוח מיוחד לטייל בקניון ולראות תחפושות של ילדים.
 
באותה שעה ברחבה המרכזית של הקניון, התקיימה הופעה של אינדיאני בשם "רוח הדב" החלטתי ללכת ולראות את ההופעה, וזה פשוטהיה מקסים. ישבתי מהופנטת.

הבטתי ברוח הדב, ובאשתו בת שבע התימניה, איך הם מופיעים מול הילדים ומעבירים להם את המורשת האידיאנית בסיפור והצגה, על גלגל הרפואה ועל מקל הדיבור והילדים המחופשים גם הם מביטים מהופנטים.

אמונה, לחשתי לעצמי, אמונה, במה ובמי שאת ובמה שיש לך להציע לעולם ושזה יותר ממה שאת  וממה שאת עושה, זה רק התחפושת.
הנה רוח הדב ובת שבע שהם זוג על הבמה וגם בחיים מציגים ולא מתפשרים על המסר הגבוה של מהות התרבות האינדיאנית, והילדים והמבוגרים מקשיבים ומשתפים פעולה.
להאמין!

ורוח הדב עובר בין הילדים ונותן להם ללטף את הפרוות, בת שבע מסבירה שהאינדיאנים לובשים פרוות.
אני יושבת בין הילדים ובין ההורים, רוח הדב עובר מולי ומדגדג את לחיי עם הפרוות הלבנות של חיה לא מזוהה, הוא מחייך וממשיך, הוא לא דגדג אף הורה אחר. הסתכלתי היטב, חייכתי לעצמי.

חזרתי הביתה ועשיתי מדיטציה, רציתי שקט לשמוע רק את עצמי, את מה שאני רוצה, להוריד את המסכה שיש לי כול השנה ולשים מסכה חדשה.

למחרת נחגג שושן פורים, בחשש רב באתי מחופשת לעבודה עם חיוך מאוזן לאוזן, אגלה בלחש שהתחפשתי לצ'יפית אינדיאנית – שאמנית.

בחניה פגשתי את דרור הג'ינג'י, בעבר הוא למד איתי רפואה סינית, בין לבין הוא הספיק לחזור בתשובה ואחר"כ בשאלה.
 
"איזה הפתעה", הוא אמר...ודיבר על מהות החג ומה שאני זוכרת זה שהוא אמר שחשוב בחג פורים להתחפש למה שאנחנו באמת רוצים להיות, צחקתי בצחוק רם ומאושר עיניי ברקו מאושר, זה מה שאני רוצה להיות, לזה התחפשתי והצבעתי על עצמי: אנדיאנית.
נכנסתי למשמרת בעבודה, והייתי מה זה יפה, וכולם הסתכלו עלי ואמרו: "כמה שאת יפה וכמה שזה מתאים לך, פשוט נולדת אינדיאנית"...ולא גיליתי להם שבגלגול קודם הייתי.

ובתוך כול המחמאות והשמחות הייתי גאה בעצמי שלמרות הקושי התחברתי לקול הפנימי והצלחתי להוציא את האמת הפנימית שלי, שלא נכנעתי ליאוש שתקף אותי בתחילת החג ושהצלחתי למשוך את אור השפע.

ולקוחות ניגשו ואמרו שהתחפושת יפה אבל פורים היה אתמול והיום הוא הסתיים, נו מבוגרים משביתי שמחות. ולא היה אכפת לי! אמרתי להם אנחנו בירושלים (כי שושן פורים חוגגים רק בירושלים) ולכם נדמה שאתם ברמת גן, תצאו החוצה , באיצטדיון הכדורגל בית"ר ירושלים משחקת נגד חיפה ,רואים?
 
והרגע הכי אמיתי היה כשילדה בחולצה כתומה נעמדה מולי ואמרה: "התחפושת שלך מה זה יפה", לה לא היה אכפת שפורים הסתיים.
"תודה", אמרתי לה בעיניים בורקות, אילו היא רק הייתה יודעת כמה חשוב היה לי לשמוע
אותה ורק אותה.

וסכ"ה מה היה בי :
נוצה שבכול ימות השנה תלויה על הקיר בביתי והיום היא תקועה בשערי,יחד עם סרט על המצח שצבעו צבע טורקיז שבדר"כ משמש כחגורה, חולצה שחורה ושתי צמות קלועות...
אה,והמון אור פנימי שקרן החוצה.

תודה רוח הדב שבאת ועוררת את נשמתי שהזכרת לי שאסור להכנע למערכת, להאמין ,להשפיע ולהיות מושפעת והכי חשוב, להתכוון היטב למה שאנחנו רוצים להתחפש בפורים, כי זה לא עניין של מה בכך, זה התעוזה שלפני האביב שלפני הפריצה הגדולה!

חומר למחשבה : אם פורים היה פעמיים בשבוע אז למה הייתם מתחפשים?
האם התחפשתם השנה?
למה לא?
האם וויתרתם על עולם הפנטזיה ?
מה קורה אםמוותרים? לאן זה מוביל?
מה אתם יותר האנשים המבוגרים שטענו שפורים הסתיים או אולי הילדה הקטנה שראתה את מימד היופי ולא את מימד הזמן ?
העמיקו היטב,פורים זה לא רק חג לילדים
אוהבת המון המון,
אוריה -נוצה סגולה.

לאתר הבית של "רוח הדב"

 

 
פרסום ראשון :01/03/2008 09:15:20
עדכון אחרון :25/07/2016 14:51:50