קבלו יעוץ מהיר ובחינם!

שתיים שלוש הקשב!

שאלה:

מה הדבר שאחרים יגידו עליך כתכונת אופי , ויעליב אותך מאוד?

תשובה : ?

לא למהר לענות, אפשר לקחת את הזמן עם התשובה.

למה? כי כשהשאלות עולות המרחבים נפתחים, לדוגמא: 

ניקח יום סטנדרטי, את פוגשת חברה ברחוב, היא שואלת אותך מה שלומך? את עונה, ואתן נפרדות לשלום. מה ענית? "טוב תודה?" , "יכול להיות יותר טוב?" וכ'ו

ואם היא הייתה שואלת: איך את מרגישה? אה, עכשיואנחנו מדברות על הרגש, קודם דיברנו על השלם שבי , גוף-נפש, התשובה משתנה בעקבותהשאלה, משמע השאלה מובילה את התשובה.

התשובה לא חשובה, אומרת בחיוך נזירה טאואיסטית, ושותקת.

למה? אני שואלת, למה התשובה לא חשובה?

היא מחייכת. מהנהנת בראשה ושותקת.

גם אני שותקת.

מה יש בשאלה שהופך את הכול לנעלה יותר?

מה שאלת? התעניין הרב המזוקן והשתתף בשיחה. "למהזה קורה לי?" בואי ואתן לך תשובה.

הנזירה מתבוננת בעייני ולוחשת דרך עיניה- הישארי עם השאלה במרחב, ללא מקום וללא זמן.
ומשחררת ממני את אחיזתה השברירית.

מה הדברים שאחרים יגידו עליך כתכונת אופי ויעליב אותך מאוד , ומדוע?

לפני כמה ימים ביקר אותי ידיד ילדות, נמרוד , ביקור מולדת ציר ארה"ב ישראל. הוא לומד שם שיווק ופרסום,ואני- מכול מלמדיי השכלתי.

התייעצתי איתו לגבי פרסום היותי מרפאת.

הוא אמר את דעתו, ועוד לפני שענה , כך הוא טוען, אני סירבתי להקשיב.

מה? אני להקשיב? . כן! הוא טוען. אבל....אני....גמגמתי,אני דוגלת בהקשבה..

עלתה שאלה: האם אני מקשיבה?

תשובה?

יום אחרי,

אני מדברת עם מישהו ומתוך הדברים שעולים הוא טוען שאני יהירה!.
אני יהירה?  מה?
כן ! הוא ענה.

לא אני לא! עניתי בחזרה,

והוא אמר:את יהירה. אז מה ? עניתי . טוב, אז אני יהירה! מי אמר את זה ? אני אמרתי את זה? עלתה השאלה.
תשובה:   ?

כשהשאלות עולות , המרחבים נפתחים. התודעה נפתחת שוב, ההקשבה מתחדדת, האם אני באמת לא קשובה לנמרוד? או אולי אני קשובה יותר לעצמי, ומתוך כך אני יודעת ישר מה כן ומה לא .

האם אני יהירה? אולי אני מלאת הערכה עצמית ואולי מה שאחד קורא לו יהירות קורא לו האחר אגו בריא? ואולי יהירות זה לא דבר רע בכלל ? אולי בשבילי יהירות זה כמו ויטמין סי לאנשים שחולים בשפעת? למעשה זוהי מחמאה לטעון שאני יהירה.

הנזירה בגלימת הארגמן התקרבה אלי, חיוך עוטף את פניה, היא ניגשה אלי. קרובה מתמיד. נשקה למצחי, שוב חייכה, איך זה שהיא תמיד מחייכת? שאלתי. היא הביטה לתוך עיניי ואמרה: אל תחפשי למלא את החלל כ"כ מהר, הישארי עוד רגע עם השאלה.

כאילו שיש לי בררה, עניתי בחזרה עם עווית בפניי המעידה על חוסר שביעות רצון מתשובתה.

שתיים שלוש הקשב! יותר מידיי רצינות. הגלגל התהפך. שתינו צחקנו צחוק של הקלה.

לרגע שכחנו מה הייתה השאלה המרחבים נפתחו.


המידע בדף זה אינו מהווה התוויה רפואית .בכול מקרה של בעיה רפואית או בזמן נטילת תרופות יש להוועץ עם הרופא המטפל או איש מקצוע