להתייעצות או קביעת פגישה אנא מלאו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

אוריה עזאני
רמת גן גיבעתיים תל אביב חולון בת ים
טלפון: 0526900929

כניסה להריון כמסע ריפוי

במאמר הנוכחי אני מבקשת להביא רעיון שאני פוגשת אותו בקליניקה שלי באופן קבוע, כניסה להריון כמסע ריפוי.

 

 

כניסה להריון כמסע ריפוי


*תוכן סיפורי המקרה שונה מעט ממה שהתרחש במציאות, כדי לשמור על חיסיון טיפולי.


*המאמר מתייחס לתהליך כניסה להריון כתהליך ריפוי, אבל למעשה כולל את כול תהליכי הריפוי שאדם מבקש ליצור בחייו, בגוף ובנפש. ריפוי הוא תמיד יציאה למסע של גילוי עצמי.

 

במאמר הנוכחי אני מבקשת להביא רעיון שאני פוגשת אותו בקליניקה שלי באופן קבוע, כניסה להריון כמסע ריפוי. ונא לא להיבהל מהמילה מסע, המילה מסע מתאר מצב של נסיעה, תנועה אל עבר...


אני מאמינה שכאשר אישה מסתכלת באומץ על חייה ועל התקופה שבה היא מנסה להיכנס להריון כמסע ריפוי, משהו בתוכה ובתודעתה מתפתח, מתעצם, ומתחזק, והיא מרוויחה לא רק את ההיריון המיוחל, אלא גם את השיעור שעמד מאחוריו, ואותו היא היתה צריכה לגלות לרפא וללמוד.


זוהי קריאה להקשבה מעודנת, מכילה, של מנהיגות נשית מהלב.


לא משנה באיזו דרך תבחרי על מנת להיכנס להריון: טבעית, הפריה חוץ גופית או בתרומת ביצית, כול דרך היא הזדמנות למסע של ריפוי.
לפעמים במסע שאת יוצאת אליו, הברירה שניצבת מולך היא היכולת לרדת לעומק החוויה וליצור תיקון (אותיות כמו המילה תינוק, וגם תיקון מלשון התקנה של תודעה חדשה) של חייך.


לעיתים בדרך שאת צועדת בה, את יכולה לגלות שכול אירוע שעברת בחיים יכול להאט ולמנוע או לקדם אותך אל עבר הכניסה להריון. לעיתים קולות רבים מהעבר כמו גם זיכרונות, פחדים, רגשות, עולים בתקופה שבה אנחנו מנסות להתעבר, והזמן הזה מבקש מאיתנו לפתור נושאים פתוחים מהעבר שמבקשים עכשיו להיסגר.

פעמים רבות, עד שלא נפתור בתוכנו את מה שמבקש הלב בלחישה שיתרפא ויבוא על מקומו, תהליך הכניסה להריון ידחה.


בספר יצירה, שהוא ספר הקבלה ראשון של התרבות היהודית נכתב כי: "העולם נברא בספר, סיפור ומספר".
לספר את הסיפור שלך, לרפא את הלב והרחם שלך.

 

מהו ריפוי?
אנחנו נוטים להגדיר מצבים של ריפוי רק כאשר אנחנו חולים, וזה נכון אך מצומצם בתפיסה, כאשר נרחיב את היריעה של המושג ריפוי, אפשר לראות חוויות של ריפוי בכול דבר שאנחנו עושים כמו מפגש עם חבר, קניה של מוצרי מזון, הליכה ברחוב, וכמובן כניסה להריון.

כשאני חושבת מה זה ריפוי? אני מרגישה שזה בסופו של דבר היכולת לחבר בין דברים, לאחד, למזג ביחד דברים מפוצלים שצריכים איחוי, כי אם נחשוב איך ריפוי נראה בגוף הפיזי נדמיין חתך בעור, כאשר ריפוי זה איחוי של שני החתכים לרקמה אחת, אם כך ריפוי זה הרצון למזג ולאחות בין שני חלקים קרועים.
זה היכולת לזווג ממש כמו תהליך של חיבור וזיווג בין גבר לאישה או ביצית לזרע.

אני אספר כמה סיפורים מתוך רבים, של מטופלות כדי להמחיש רעיון של מסע ריפוי:

מטופלת בת 29 הגיעה אלי להכין את הגוף להריון אחרי הפלה ספונטנית שהשאירה בה משקע כבד מעורב בפחד. עבדנו על רמת הגוף והתודעה. תוך כדי התקופה בה היא היתה מטופלת אצלי, באחת השבתות היא היתה במפגש עם  בני משפחתה.


בזמן ישיבה בדשא במעגל נשים ספונטני הסתבר לה שגם אמא שלה וגם דודה שלה (אחות של אמא שלה) עברו הפלות ספונטניות, האמא הפלה אחת והדודה שתי הפלות. הסיפור הזה מעולם לא סופר או בא לידי ביטוי (צ'אקרת הגרון) במשפחה, והיא הרגישה איך היכולת לחלוק את הסיפור שלה עם האמא והדודה מרפא את הכאב והפחד שלה ועוזר לה להתמודד טוב יותר עם התהליך הריפוי האישי שהיא עוברת, ואיך שהשתיקה של נשות המשפחה כול השנים היתה חיה ורועמת יותר משהיא דמיינה את זה, ושהיא מרפאה עכשיו לא רק את הכאב שלה, אלא גם של נשים שהיו לפניה בשושלת המשפחתית.

 

 

 

מטופלת בת 33 ניסתה במשך שנה להיקלט להריון טבעי, היא הגיעה אלי עם סיפור בו היא התחתנה אחרי חצי שנה עם גבר שטוב לה איתו היום, אחרי זוגיות משותפת במשך 6 שנים עם גבר אחר.


היא עזבה את בן זוגה אחרי 6 שנים בפתאומיות, הוא נשאר שבור מהצעד החד צדדי שלה, ובמשך שנה הוא  לא יכל להתקדם הלאה בחיים לזוגיות חדשה. לעומתו היא אחרי זמן מה כבר הכירה גבר חדש, והיתה בזוגיות והתחתנה.


חלק מהשיחות שלנו היו על כך שהיא מרגישה שעליה להיענש על כך שטוב לה בחיים בעוד שלבן זוגה לשעבר רע, מבחינתה ילד ומשפחה זה פרס שהיא לא ראויה לו.
היא פשוט השהתה את תהליך ההריון עד שבן זוגה לשעבר ימצא זוגיות חדשה, והיא תוכל להירגע לדעת שהוא בידיים טובות, והיא – תוכל להמשיך הלאה בחייה בהרגשה טובה.


המקום הזה נגע בה בילדות שלה שהיתה מאוד נוקשה עם הגבלים ואיסורים עונשים ופרסים, על ציפיה וריצוי "כמו שילדה טובה צריכה להתנהג".
כול הדברים הללו עלו וצפו תוך כדי המסע להריון, עד שכול רגש לא הונח במקום הראוי, היה קשה לה להתמסר לתהליך ולהריון כרעיון של שמחה אושר ויעד שממומש.

כשאנחנו נפגשות עם תהליך של כניסה להריון, יכולים להגיע יחד עם התהליך הזה עוד רגשות או אירועים מהעבר שלנו שאנחנו צריכות לפתור או לרפא, לפעמים זה יהיה ריפוי של הסיפור שלנו או של משפחתנו, לפעמים נצטרך לרפא כאבים של הדורות הקודמים במשפחתנו – של סיפורים שלא סופרו אבל איכשהו עברו אנרגטית מדור לדור, כמו הסיפור של ההפלה של המטופלת שלי, לפעמים נצטרך לרפא רגשות לא הרמוניים של פרידה, נטישה, או בגידה, והאפשרויות מתרחבות כול הזמן...


אי אפשר לדלג על שלב הריפוי במסע אל ההריון,
לפעמים נדרש אליו בהריון הראשון, לפעמים בהריון השני או השלישי, מתישהו נצטרך להקשיב לקולות האלה, לכבד אותם, לשים אותם במקום הנכון ולהמשיך הלאה...

יש לנו שתי אפשרויות להתבונן על תהליך הריפוי במסע אל ההריון, האחד – כתהליך שמלא בסבל כאב ותיסכול, והשני – כתהליך של הקשבה וגילוי גם אם המסע הוא מאתגר עם פיתולים ופניות לא צפויות.


אם נקשיב למסע כתהליך של ריפוי נזכה לתובנות גדולות שאותם ניקח איתנו לשלב הבא בחיים, נהיה חזקות יותר חכמות יותר ונוכל להעניק לאחרים ביטחון ונינוחות.


כשנהיה יצירתיות נוכל גם ליהנות מהדרך, למשל אם נבחר לעשות יוגה להריון או טיפולים ברפואה משלימה, אם נכוון ונתחבר לכול מה שיכול לתאר במעשים את הצעדים שמבטאים את השאיפה שלנו, המסע יכול להיות מרחיב ומעצים.


אני זוכרת שהיתה לי מטופלת בת 24 שניסתה להיכנס להריון במשך שנה בטיפולי פוריות ולא הצליחה. הדפוס החוזר שלה היה כול הזמן להרגיש שיש אישה אחרת לפניה שצריכה להיקלט להריון, כי זו למשל יותר מבוגרת, והאחרת יש בעיית פוריות מורכבת והשלישית אם חד הורית...וככה היא נתנה את הכוח שלה לאחרות.


הסתבר שגם בנעורים, בבי"ס תיכון, היא נתנה להעתיק שיעורי בית ובמבחנים לכול אחד, את מה שהיא עבדה וטרחה בבית, היא חילקה לכול אחד ללא תמורה.
ביקשתי ממנה להפסיק להתעסק בסיפורים של הריון בנשים אחרות, ולהתעסק בסיפור שלה, כי לכול אחת יש דרך ושיעור עבורה, ושלא תשים את עצמה אחרונה בסדר העדיפויות.
בטיפול הבא של הפריה חוץ גופית היא נקלטה להריון עם תאומים.

היתה לי מטופלת בת 29 שניסתה להיכנס להריון טבעי, תוך כדי הטיפולים עלה קול ישן של אמא וסבתא שלה, שאמרו לה שאבא שלה בגד באמא שלה, וסבא שלה בגד בסבתא שלה, ושזה רץ בשושלת של המשפחה, והיא כבר עשתה את הקישור בעצמה שהיא הבאה התור... אבל בן הזוג שלה היה מקסים רגיש ואוהב ובטח שלא חשב על לבגוד בה.


רק כשהיא התמודדה עם הנושא הזה ושיחררה אותו, שיחררה את הפחד להיפגע כמו שסבתה ואימה נפגעו מגברים, היא הצליחה להיכנס להריון.


דוגמה נוספת זו מטופלת שרצתה להיכנס להריון ולא הצליחה למרות שלא היתה בעיית פוריות אצל אחד מבני הזוג, עכשיו היא בטיפולי הפריה חוץ גופית.


אחרי בירור מעמיק ולא פשוט בכלל כי היו לה הרבה התנגדויות, היא הבינה שיש לה הגדרה ייחודית ושונה של: מה זה אומר להיות אמא, למשל לדעתה זה בסדר גמור לקחת בייביסיטר לתינוק שאך עתה נולד כדי ללכת לחדר כושר או כדי ללכת להתאוורר עם חברות.

התפיסה הייחודית שלה על אימהות לא קיבלה את האישור של החברה שמסביבה אלא רק ביקורת במיוחד מצד חברות שלה אימהות טריות, שאמרו לה בזילזול: "חכי חכי כשתהיי אמא, נראה אותך אז"... יחס זה גרם לה לפקפק בכישורי האימהות שלה, ברגע שפתרנו את הנושא של איך נכון לה להגדיר את האימהות, המרחב נפתח,  והיא ניקלטה להריון בטיפול הבא של הפריה חוץ גופית.

 

 


 

 

להרוויח בעצמי את מסע הריפוי
יש סיפור חסידי יפה:
אישה שמנסה שנים רבות להיכנס להריון וטרם הצליחה הגיעה לרב ישראל המגיד מקוז'ניץ  לקבל ברכה. המגיד סיפר לה שגם אימו לפני שילדה אותו, התקשתה להיקלט להריון והלכה לבעל שם טוב שיתן לה ברכה.
הבעל שם טוב נודע ביכולות הריפוי הנדירות שיש לו.


הבעל שם טוב שאל אותה: מה את נותנת לי תמורת הברכה?
אמרה לו: אני עניה ואין לי כלום רק מעיל יש לי.
ענה לה הבעל שם טוב: תני לי את המעיל ויהיה לך בן זכר.


בעוד האישה הולכת לביתה להביא את המעיל, הבעל שם טוב נוסע לעיר אחרת.

כשגילתה זאת האישה, אימו של הרב ישראל המגיד, היא התחקתה אחרי צעדיו של הבעל שם טוב חיפשה אותו עוברת מעיר לעיר, עד שמצאה אותו בעירו, ונתנה לו את המעיל שלה.
הבעל שם טוב לקח את המעיל שלה ותלה אותו על הקיר, ואמר לה שיהיה לה בן זכר ושתקרא אותו כשמו של הבעל שם טוב: ישראל.


אמרה האישה למגיד מקוז'ניץ: "גם אני אביא לך מעיל כמו שאימך הביאה לבעל שם טוב, כדי שיהיה לי בן זכר".
אמר לה המגיד: "אמא שלי לא ידעה מה המשמעות של המעיל, היא עשתה את זה מתוך קול פנימי שמנחה אותה לעשות כך, אבל את שמעת את הסיפור ואת מנסה לעשות כמותה".

מה מלמד אותנו הסיפור הזה?
הנה לנו אישה, אימו של המגיד, שמאוד רצתה ילד, ושמעה על יכולות הריפוי והתפילה של הבעל שם טוב, היא הגיעה אליו וביקשה את הברכה שלו.


מה עשה הבעל שם טוב? הוא ידע שהעוצמה והברכה נמצאים אצל האישה ובטח שלא אצלו, והוא גרם לה להכיר בהם.

הוא ביקש ממנה להשקיע ולהביא את הדבר היקר לה ביותר, את המעיל, הוא לא התרגש מהעובדה שהיא ענייה וחסרת כול והלך לדרכו... והאישה שכול כך רצתה את הברכה חיפשה את הבעל שם טוב כדי לתת לו את המעיל שלה, היא למעשה יצאה למסע אחריו כשהיא מחזקת בתוכה את האמונה ואת התשוקה להצליח, כי בוודאי בדרך אליו, במסע הרגלי היא דיברה אל עצמה: "עוד קצת ואת מגיעה אליו ואז תקבלי ברכה ותיקלטי להריון, אל תשברי, את יכולה. המעיל הוא רק חפץ, ויהיה לך מעיל אחר, קדימה קדימה, את יכולה". והמילים הללו שבקעו מגרונה פתחו את האגן והרחם.


כשהיא פוגשת את הבעל שם טוב היא מביאה לו את המעיל, והוא במקום ללבוש אותו, סתם תולה אותו על הקיר, כי למעיל אין משמעות עבורו אלא לדרך שהיא עשתה עד אליו, למאמץ שלה לצאת מעצמה, מהמקום הצר שלה, לחפש את האמת שלה, ורק אז הוא נותן לה את הברכה והיא פשוטה: הוא פשוט מאמין שיהיה לה בן זכר, והוא מבקש ממנה שתקרא לו ישראל, והוא שולח אותה לדרכה...והיא מתעברת ויולדת את בנה - ישראל המגיד.


האישה ששמעה את סיפור הריונה של אם המגיד, במקום להבין מהסיפור שעליה לחפש את הבגד את הכיסוי שעליה להסיר מעצמה תוך כדי מסע של הריפוי שזה: ההגבלים, הפחדים, והאמונות השגויות שהיא עוטה על עצמה כדי שתוכל להתעבר, לחפש את התחפושת שמסתירה את הפנים ומפריעה לה להתבונן פנימה לעצמה, ולגלות את כוח האמונה הפנימית, מנסה להעתיק את הדרך של אימו של המגיד, ואף מנסה לפתות את המגיד או להרשים אותו: הנה גם אני כמו אימך אתן לך מעיל בתמורה לברכה .


באופן מעמיק היא למעשה מביעה אי אמון באמת שלה ומנסה להשאיל את המלבוש של אימו של המגיד לעצמה.


המגיד יודע שדבר זה אינו אפשרי, כול אחת צריכה, גם ברגעי כאב צער וייאוש,  למצוא את הנתיב שלה לגאולה שחרור וריפוי, לכן הוא אמר לה שאימו עשתה את זה מקול פנימי, מתוך חיבור לעצמה, לנשמה שלה, ואילו היא מבקשת לעשות אותו הדבר מבלי לראות אם זה מתאים לה בכלל. זה כמו לקנות בגד רק כי הוא יפה על אחרת מבלי למדוד אותו ולראות שהוא מתאים גם למידת הגוף שלנו.


אישה זו אינה באמת פותחת את הלב ואינה מאפשרת לעצמה לחשוב : רגע, מה אני רוצה? מה מתאים לי? ואינה יוצאת באמת למסע של ריפוי.
מסע הריפוי שלה טרם הושלם, היא עדיין צועדת בדרך...וזה בסדר, אבל כרגע המגיד אינו יכול לעזור לה, אולי זה יקרה בעוד זמן מה.


אישה זו עדיין איננה מאמינה בעצמה אלא בברכה של הרב, וזה השיעור שעליה ללמוד – לשמוע את הקול שלה, את הסיפור שלה, גם אם זה קשה לשמוע אותו כי הוא נשמע בלחישה ויש בו פיתולים רבים.


דרך אגב, בהחלט יכול להיות שאם אמו של המגיד היתה מסרבת להביא את המעיל לבעל שם טוב, היא גם היתה נקלטת להריון, כי היא הקשיבה לקול הפנימי שלה, והיא היתה גם פה מתאמצת ומאמינה בעצמה.

למשל היא היתה אומרת: " אני זקוקה למעיל לחורף הקרוב, כי במקרה שאתקרר ואין לי חימום לגוף, אני לא אצליח להיקלט להריון. לא, אני אשאיר את המעיל אצלי,  אני אעשה את זה גם בלי הברכה של הבעל שם טוב, אני לא זקוקה לו, מי הוא חושב שהוא? אלוהים?"... כול מה שרצה הבעל שם טוב לעשות זה לעורר את אם המגיד לעצמה.

 

 

 

את הכוח של הריפוי מתוך אמונה בעצמך למדתי דרך שיעור של מטופלת:
לפני כמה שנים הגיעה אלי מטופלת בת 40 לטיפול ברפואה סינית לפני תרומת ביצית עם תרומת זרע. כשהיא התקשרה אלי היא שאלה כמה עולה טיפול וביקשה הנחה במחיר הטיפול.


קול פנימי אמר לי לא להענות לבקשה שלה. היא אמרה לי שקשה לה מאוד ושהיא לא עובדת, ושהיא בדיכאון. אמרתי לה שאני מצטערת אבל אני לא מעניקה הנחות.
לטיפול הראשון היא הגיעה וניראתה מאוד מוזנחת, היא בכתה הרבה ולא ידעה מה היא רוצה מעצמה ומהחיים..
לא נשאבתי לסיפור שלה, למרות שהיה שם גם התעללות רגשית מבן זוגה הקודם עם סיפור של פוריות נשית מאוד מורכב.


לטיפול השני היא הגיעה וניראתה מדהים, היא צבעה את השיער, באה מאופרת, מסודרת ועם חיוך.


את הטיפול השלישי היא ביקשה לדחות כי היא מצאה עבודה חדשה.


בטיפול הרביעי היא סיפרה לי שכשהיא ישבה מול הרופא, היא רצתה לדעת איזה בדיקות עליה לעשות כדי להגדיל את הסיכויים להיקלט להריון. הרופא אמר לה שיש לה משקל עודף ושעליה להוריד כמה קילוגרמים. ובמקום להיעלב היא הודתה לו, ושאלה אותו איך עליה לעשות את זה ולמה הוא לא אמר לה את זה קודם?.

כשהתבוננתי על תהליך הריפוי שהמדהים שהיא עברה הבנתי שיעור חשוב. כסף זה פידיון, כסף הוא ערך (לכן אומרים ערך הדולר הוא...) והוא מחליף משהו במשהו, אנרגיה באנרגיה (כך היה גם בסיפור של המגיד עם המעיל, שהיתה החלפה של אנרגיה באנרגיה).


ברגע שלא הסכמתי להוריד מערך עלות הטיפול, למעשה אמרתי לה: "אני מאמינה שאת שווה יותר, אני מעלה אותך כלפי מעלה, את לא קורבן של החיים והמציאות. את יכולה למצוא את הדרך לעשות את החלום שלך לממשי". ואכן היא העלתה את הערך של עצמה פיזית, הגוף הוא לא מגבלה אלא צריך לטפח אותו, היא חזרה לפרנס את עצמה, ועמדה בגאווה מול הרופא שלה שלא כמו שתמיד עמדה כמישהי שלא יודעת איך לעזור לעצמה והרופא הוא הגואל היחידי, אלא כמי שלוקחת אחריות על התהליך שהיא עוברת.

והנה שוב החיבור של המילים ספק, להפסיק, סיפוק:
כשהיא יצאה מאזור הספק בעצמה וביכולותיה, היא הפסיקה לחשוב כמו קורבן, היא הגיעה למקום של הסיפוק, היא יודעת שהיא הצליחה בזכות עצמה ושום כוח בעולם לא יקח את הזכות הזו ממנה.
היא נקלטה להריון מאוחר יותר, אבל ההצלחה האמיתית זה היכולת שלה ליצור את השינוי של איך שהיא תופסת את עצמה מול החיים!!!.

למאמץ הנכון והמודע (לא האובססיבי) יש משמעות בהצלחה. כשאנחנו מאמינים במשהו והשקענו בו את עצמנו, אנחנו גם נזכה לקבל משוב חוזר.

מטופלת בת 28 הגיעה אלי עם רגשות אשם על כך שהיא התחתנה בגיל מאוחר, מה שלא נהוג בקהילה שלה, במקום להתחתן היא הלכה לאוניברסיטה ורק אחרי זה התחתנה וגם חיכתה זמן מה עד להריון הראשון, כשההריון הראשון הגיע באופן ספונטני היא היתה באופוריה ובשמחה גדולה, אבל ההריון הסתיים בהפלה, עבורה זה היה סימן שאלוהים מעניש אותה על כך שלא הקשיבה למורשת ולהוריה ולא התחתנה בגיל מוקדם, אלא הקשיבה לליבה.


כול הרגשות השליליים הופנו כלפי הרחם, היא היתה בחרדה ודיכאון, בכתה הרבה והיתה במצב נפשי ירוד. כחצי שנה עברנו ביחד עד שהיא נקלטה להריון כשלאורך כול הדרך ניקינו תבניות ריגשיות ישנות ובנינו מחשבות וכוונות חדשות שנכונים ומתאימים לה.


לעומת ההריון הראשון ההריון השני שלה היה מהיר מאוד ולא דרש מאמץ של הגוף או התודעה, היא הגיעה אלי לשלושה טיפולים להכנת הגוף לקראת ההריון השני – ונקלטה מהר מאוד.

היתה לי מטופלת שהגיעה אלי לטיפולים לכניסה להריון, היא היתה אצלי קרוב לשנה, ועד שהיא לא פתרה את הפחד מפני המחשבה שאולי בעתיד היא תתגרש מבן זוגה ומה יהיה במקרה הזה עם הילד ואיתה, היא לא הצליחה להתעבר.

ברגע שהפחד פשוט השתחרר, היא נקלטה להריון, ועד אז.. היא עברה עם עצמה תהליך של בירור עצמי חיפוש האמת שלה ודיוק בצורך שלה להיות אמא של ילד עם בן זוגה הנוכחי ולא עם גבר אחר.

יש לנו נטיה לחשוב שכוח הריפוי נמצא אצל מישהו אחר, שם בחוץ, וזו טעות.

לכן הבעל שם טוב בסיפור העביר את האחריות והכוח לידיה של האישה, אותם ידיים שמחזיקות את המעיל יחזיקו את התינוק, אותם ידיים שיכולות לרפא וליצור חיים וגם לברך (בברכה מניחים את הידיים על הראש של מבקש הברכה), הוא לא ראה אותה כקורבן, אלא כאישה שיכולה להתעורר ולהוציא את המנהיגה מתוכה, זו שיודעת לנווט את חייה במסע אליו היא נדרשה לצאת.


כוח הריפוי והברכה נמצא אצלנו בפנים ועלינו לגלות את הכוח הזה. זהו מעיין נובע שפורץ מהפנים כלפי חוץ.


לכן מטופלים שמספרים לי שהם נרפאו משתיה של מים מקודשים, מהילינג סביב הגוף, מתפילה, מעבודה של תודעה – אני מאמינה להם. הריפוי נמצא בכול, ובעיקר בתוכנו.
אף אחד לא יודע איך ריפוי מתרחש, אף אחד לא יודע איך הריון מתרחש. זה פשוט קורה.

שני הדברים הללו כמו החיים עצמם, הם בגדר סוד, שרק ההליכה בתוכם, הליכה אינטימית ושקטה, יכולה לפתור את החידה.

אשת הרפואה או המטפלת היא רק מאפשרת ושומרת את זיכרון הריפוי, ומלמדת את האישה (או האנשים) שבאה לבקש את עזרתה בתהליך הריפוי את הזיכרון הזה, זה הזיכרון של הנשמה.


אשת הרפואה רק עוזרת למטופלת ליצור את החזון האמת והשאיפה שלה בתוך תהליך ההריון או תהליך הריפוי שהיא עוברת.


לאפשר משמעו לעזור לאישה ליצור חלל מרחב ומרכז שבו האישה תרגיש בטוחה ליצור את תהליך הריפוי שלה, לגלות את הסודות שלה, להשיל את המעיל-הבגד, ולגלות את הגוף האמיתי באהבה רכות ושמחה.


הכוח והעוצמה תמיד נמצאים אצל האישה (או כול אדם שרוצה ריפוי) שרוצה להיכנס להריון, לא אצל אשת הרפואה או הרופא. הרופא ואשת הרפואה הם רק נושאי הכלים, הם רק המלווים, המשרתים של הרצון הגבוה של האיש שמבקש ריפוי.

כול ניסיון לעשות את תהליך הריפוי במקום האישה יכול להחליש אותה, ממש לקחת ממנה אנרגיה, ולהשאיר אותה עם חרדות ופחדים במקום להעניק לה סיפוק השראה ושמחה בזכות עצמה.


זה כמו שגולם כשהוא מנסה לבקוע מהריקמה שלו ולההפך לפרפר, למעשה כך הוא מחזק את הכנפיים שלו, וכול ניסיון לעזור לו ולקרוע עבורו את הריקמה שעוטפת אותו יכולה להחליש אותו ולהביא אותו לסכנת מוות.


גם בלידה של תינוק קורה דבר דומה. תעלת הלידה היא צרה מאוד, והתינוק שצריך לעבור דרכה מרגיש לחץ רב ואולי גם חרדה כי הוא צריך לעשות את זה לבד, אבל המעבר הזה עוזר לו להזרים דם טוב יותר באיברים הפנימיים ולצאת לאוויר העולם בצורה נכונה יותר ובהדרגתיות.

 

 

 

לכן כול מטופלת שמגיעה אלי ונקלטת להריון, הדבר הראשון שאני מטמיעה בתודעה שלה זה: שההריון הוא שלה, הוא נעשה בכוח האמונה שלה, שהיא ראויה להריון הזה, אני מראה לה את הדרך המדהימה שהיא עשתה, כדי שתאמין שזה באמת שלה, ושהחסד שהיא קיבלה (כי הכול בחיים הללו זה חסדים) זה בזכות המאמץ המודע והנכון שהיא השקיעה.


כך היא לא תרגיש צורך להתנצל על ההריון, על השפע והאהבה שהיא רכשה בזכות עצמה,
כי לא אני או הרופא יצרנו את ההריון, אלא האישה הבן זוג (גם אם זה תורם זרע) ואלוהים.

אני כאשת רפואה, או גם הרופא, רק היינו משענת לתמיכה. אנחנו הרקע של הסיפור שלה.

זכרי, יש בתהליך הכניסה להריון שיעור אישי חשוב של ריפוי, אל תוותרי על זה. זה מקור הכוח והעוצמה שלך להמשך החיים.


זה אולי שיעור של גוף אבל ללא ספק השיעור יש בו גם שיעור של הנשמה.

וזה נכון לכול תהליך ריפוי שאנחנו עוברים גם אם זה: כאב גב תחתון, מיגרנות, לחץ דם לא מאוזן וכו.. הכול זה תהליכי ריפוי, איחוי, מיזוג וזיווג – ממש כמו מעשה האהבה בין שני אנשים.

 

סיפור מסע הריפוי של הדר

סיפור מסע הריפוי של מילי

פרסום ראשון :06/09/2014 20:07:39
עדכון אחרון :21/07/2016 10:54:13